מפסק הדין: "1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, תל-אביב (השופטת שרה מאירי סע"ש 17284-11-14) אשר דחה את תביעתו של המערער (רופא העובד בבתי חולים) לתשלום בעד הפרשי שכר עבור "כוננות מתוכננת" ותשלום עבור הפרשות פנסיוניות הנובעות מזכאותו לכך.
הרקע העובדתי
2. המערער הועסק כמנהל היחידה לכירורגיית כף יד במרכז הרפואי על שם יצחק שמיר ובשמו בעבר "אסף הרופא" (להלן - בית החולים), במשך כ- 40 שנה, החל משנת 1974 ועד לחודש אוקטובר 2013. החל מחודש אוגוסט 1991 הועסק המערער כמנהל היחידה לכירורגית כף היד בבית החולים (להלן - היחידה) ובמקביל לכך בין השנים 1997-2008 כיהן כמנהל בפועל של המחלקה לאורתופדיה בבית החולים.
3. לאחר פרישת המערער לגמלאות, תבע את המשיבה (להלן – המדינה) לשלם לו רטרואקטיבית שכר עבור ביצוע 20 "כוננויות מתוכננות" בחודש, לאורך כ- 22 שנים בהן כיהן כמנהל היחידה ותשלום על הפרשות פנסיוניות בגינן.
תורנות, כוננות על וכוננות מתוכננת
4. בטרם נדון בערעורו של המערער על זכויותיו הכספיות, נסקור את הכללים הנוגעים לסוגי התורנויות, 'כוננות מתוכננת' ו'כוננות על' בבתי החולים.
א. תורנות היא כאשר הרופאים התורניים נמצאים פיזית בבית החולים ונותנים מענה וטיפול ראשוני לחולים.
לאחריהם מצויים הכוננים המתוכננים אשר נותנים מענה טלפוני מידי ואף נקראים לבית החולים במידת הצורך. הם נדרשים להיות במרחק סביר מבית החולים.
ומעל כל אלה נמצאים כונני העל – מנהלי המחלקות, היחידות והמכונים. כוננות על היא חלק מחובתו הכללית של המנהל, כאחראי על המחלקה שלו, בכל ימי החודש, ועל כך מקבל תשלום עבור שלושים "כוננויות על" כחלק משכרו.
ב. ההבחנה בין סוגי הכוננויות הובהרה בזיכרון הדברים מיום 29.11.76 בין ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן - הר"י) לבין המדינה, שעל פיו נחתם הסכם 1977. בהסכם 1979 הורחבה רשימת המכונים והיחידות ללא מיטות להם ניתנה הקצאה של "כוננות מתוכננת" בהסכם 1977. היחידה לכירורגיית כף היד לא נזכרה בהסכם 1979 במפורש.
ג. אחת ההבחנות הקובעת את ההבדל בין סוגי הכוננויות היא אופן התשלום בגינן. כוננות העל משולמת לרופא המנהל כחלק מתפקידיו בסוף כל חודש, ואילו ה"כוננות המתוכננת" משולמת עבור זמינותו של הרופא במועד מסוים ששובץ מראש.
ד. נושאי הכוננות המתוכננת הוסדרו בהסכמים קיבוציים, זיכרון דברים, חוזרי מנכ"ל ו"בוררות שוהם", אליה נתייחס בהמשכם של הדברים.
5. בענייננו, המערער קיבל מתחילת עבודתו ועד חודש ינואר 2005 שש "כוננויות מתוכננות" בחודש במסגרת עבודתו במחלקה האורתופדית. החל מאותו מועד, לבקשתו, הופסקה הכוננות המתוכננת שלו ובהיותו מנהל בפועל של המחלקה האורתופדית בבית החולים קיבל תשלום עבור 30 "כוננויות על" לחודש והמשיך לקבל את כוננויות העל כמנהל היחידה. נציין כי עד לחודש אוקטובר 2014, בית החולים לא הקצה ליחידה "כוננות מתוכננת", בנפרד מהמחלקה האורתופדית שהיחידה הייתה חלק ממנה.
כוננות מתוכננת ביחידה
6. אחת מן השאלות העולות בערעור שלפנינו היא האם ישנה התחייבות מטעם המדינה לייחד ליחידה "כוננות מתוכננת" או שמא היה זה בשיקול דעת מנהל בית החולים.
7. על שאלה זו הובאו עדויות מטעם הצדדים, לרבות מטעם הר"י, ולאחר שנשמעו העדויות והפרשנויות שכל צד ניסה לתת להסכמים, בית הדין האזורי קבע כך:
"53. יש לקרוא את הסכמים הקיבוציים ואת פסיקות הבוררות כמקשה אחת וכמכלול, כאשר אחד תלוי בשני, ולא לנו לפרש מה הייתה כוונת הצדדים להסכם.
אין בהסכמים הקיבוציים הקצאה מפורשת של כוננויות מתוכננות ליחידה לכירורגית כף יד; כל שיש בפנינו הוא מכתב הורוביץ הקובע כי ניתן לאשר ליחידה לכירורגית כף יד מכסת כוננויות קבועה על בסיס העקרונות שנקבעו בהסכם ובוררות שוהם בה הוא אושרה המרת כוננויות מתוכננות לכוננויות מיון ביחידה לכירורגיית כף יד.
במכתב הורוביץ, צויין כי "ניתן לאשר מכסת כוננויות...", אישר שיש לקרוא יחד עם הקביעה בסעיף 5 להסכם הקיבוצי לפיה, מנהל בית החולים, הוא זה שיארגן את תכנית הכוננויות המתוכננות, הווה אומר כי הסמכות נתונה בידיו (כל בי"ח בפני עצמו) לאשר כוננויות מתוכננות למחלקות/היחידות הנדרשות בהתאם לצורך של כל בית חולים לגופו.
אחרת אין הצדקה שניתנו אישורים ספציפיים ע"י ד"ר משיח לבתי חולים מסויימים (איכילוב, רמב"ם, תל השומר; שצורפו לתצהיר ד"ר משיח והתובע) למתן כוננויות מתוכננות ליחידות באותם בתי חולים, אם מלכתחילה היתה הוראה כללית מפורשת בהסכם הקיבוצי.
כן נקבע כי המסגרת הארגונית של מקום עבודה מחייבת ביצוע הוראות של המוסמכים לכך מטעם המעסיק בהתאם למבנה ההירארכי של מקום העבודה ולא בכדי ניתנה למנכ"ל בי"ח הסמכות לארגן את תכנית הכוננויות המתכוננות בהתאם לסעיף 25 להסכם הקיבוצי 77 (ראה לעניין זה גם בפרשת סיגל).
54. אשר על כן, יחידה לכירורגית כף יד זכאית לכוננויות מתוכננות, רק אם אושרה על ידי מנהל בית חולים להקצאה האמורה, כקבוע בהסכמים הקיבוציים. כך עולה אף ממכתב הורוביץ, בו צויין כי "ניתן לאשר", מה שאין בו חיוב ליתן כוננויות מתוכננות לכל יחידות כירוגית כף יד (או יחידות אחרות), אלא בהתאם לצורך."
8. בהתאם לקביעתו זו של בית הדין האזורי, נקבע כי היחידה הייתה זכאית ל"כוננות מתוכננת" ובלבד שמנהל בית החולים הקצה את הכוננות ליחידה (ראו גם תצהירה של הגב' רנטה טוקמן).
9. ב"כ המערער טען לפנינו כי אין לקבל את קביעתו זו של בית הדין האזורי. לטענתו, הראיות שהיו בפני בית הדין האזורי מצביעות באופן ברור על כך כי עוד טרם "בוררות שוהם" הצדדים הסכימו על הקצאת כוננויות מתוכננות ליחידת כף היד. ולמצער פסק "בוררות שוהם" יצר חובת הקצאה לכוננויות מתוכננות ליחידת כף היד.
אשר לטענה כי כל שהוסכם "בבוררות שוהם" הוא עדכון תעריף הכוננות המתוכננת לתעריף חדר מיון, הרי שאין לקבלה כי אין זה הגיוני שיעדכנו תעריף מבלי שהזכאות קיימת עוד קודם לכן.
10. עמדת הר"י, כטענת המערער, כי עוד בשנת 1982 הוסכם להכיר ביחידה כירורגית כף היד כיחידה עצמאית הזכאית לאותן כוננויות, ו"בוררות שוהם" דנה בשדרוג התעריף של שכר הכוננויות המתוכננות לתעריף של שכר כוננות בחדר מיון – ביחידות המקצועיות, וביניהן נרשמה במפורש גם יחידת כירורגיית כף היד.
ואכן ב"בוררות שוהם" נתקבלה הדרישה לגבי היחידות וביניהן היחידה לכירורגית כף היד.
ובאשר להסכם מ- 1991, היחידה לא נכתבה בהסכם כי הזכות הזו כבר עוגנה בהסכמת הצדדים וב"בוררות שוהם".
הר"י נסמכת בעמדתה גם על מכתבו של מר הורוביץ מיום 23.2.1982, בו נאמר במפורש כי ליחידות שהוכרו בתקן ניתן לאשר כוננויות קבועות, ומעבר לאותן יחידות נקבע כי יחידת כירורגיית כף היד היא יחידה עצמאית הזכאית לכוננויות מתוכננות. וכך, לטענת הר"י, נהגו בפועל ברוב בתי החולים.
11. ב"כ המדינה טען כי בהסכם בין הצדדים לא נקבעה הקצאת "כוננות מתוכננת" ליחידת לכירורגית כף היד. ב"כ המדינה מפנה לסעיף ו' להשלמה להליך הבורר גביש מיום 28.7.77, בה נקבעה הקצאת כוננויות מתוכננות ליחידות שונות בבית החולים, אך כירורגית כף היד לא נמנית עליהן.
בהסכם 1979 נוספות יחידות נוספות והיחידה לא נמנית עליהן.
ביום 3.7.85 ניתן פסק "בוררות שוהם" ושם הר"י ביקשה את התעריף ביחס לחלק מהיחידות שכבר קיבלו כוננויות מתוכננות – אך לא הוסיפו כוננות ליחידות שלא קיבלו עד אותה עת.
12. שאלה אחרת היא, במצב דברים שבו היחידה זכאית לכוננויות מתוכננות, אולם המערער לא ביצע או לא ביקש לקבל כוננויות מתוכננות במשך 22 שנים בהן כיהן כמנהל היחידה וקיבל עבור כוננות על בלבד, על פי בחירתו והודעתו - האם בחלוף זמן כה רב ולאחר פרישתו לגמלאות יכול הוא לתבוע רטרואקטיבית עבור כוננויות שלא ביצע בפועל. בסוגיה זו נדון בהמשכם של הדברים.
דיון והכרעה
רקע נורמטיבי
13. אשר למהותה של הכוננות נקבע בפסיקה כי ההתייחסות לשעות כוננות היא שונה מהותית מהתייחסות לשעות עבודה בפועל, כאשר לצורך שעות כוננות העובד אינו מבצע עבודה, אלא כל שנדרש ממנו הוא להיות "מוכן ומזומן לקריאה". כך, בעניין מכלוף (ע"ע (ארצי) 1171/01 רפי מחלוף - שגרירות יוון בישראל, פד"ע לג 35 (2002)) נקבע כי:
"שעות כוננות, במובחן משעות עבודה בפועל, הינן שעות בהן העובד אינו מבצע עבודה בפועל אלא ממתין מוכן ומזומן לקריאה להתייצב לעבודתו "
בעניין עזריאלוב (דב"ע (ארצי) מג/2-14 עזריאלוב גריגורי - מדינת ישראל, פד"ע טו (1) 202 (1984)), נקבע כי:
"אין דין תורנות שבה על רופא לשחות [צ"ל: לשהות – ו.ו.ל.] בכותלי בית חולים (או המרכז) ולבצע עבודה נוספת באותן שעות תורנות כדין כוננות אשר במהלכה מצוי הרופא בביתו חופשי לעשות כל מעשה שיחפץ בו תוך נכונות לבצע את התפקידים המוטלים על כונן בשעת כוננות".
14. אשר למקור הזכות לדמי כוננות נקבע כי:
"מקור הזכות לדמי כוננות הוא חוזי. בהסכם, רשאים הצדדים לקבוע את תנאי מתן הזכות, לרבות היקפה ותחומיה. להיקף הזכות לדמי כוננות יש משמעות תקציבית. אילולא התנאי המסייג את היקף הזכות, אפשר שלא הייתה מוענקת הזכות כלל. הפה שהתיר במקרה זה את תשלום דמי הכוננות, הוא גם הפה שגדר את תחומה. מבחינה זו יש לתת תוקף מלא לסייג, כל עוד אינו גורע מזכויות, להן זכאי עובד מכח משפט העבודה המגן, שעליהן לא ניתן להתנות. כל זכות אחרת שמקורה בהסכם, ואין חובה שבדין לתיתה לעובד, אפשר להתנות עליה ולהגבילה"
(ע"ע (ארצי) 1089/02 יוסף ברנע - בזק, פד"ע לג 48 (2004)).
15. אשר לשאלה מהי "יחידה עצמאית", בין היתר, לצורכי הקצאת כוננויות, נקבע כי:
"... הסכימה הדסה בהסכם קיבוצי עם הר"י שאמות המידה לקביעת הגדרות של יחידות שונות ייקבעו על ידי הצדדים להסכם הקיבוצי, אך ועדה שאמורה היתה לדון בכך לא הוקמה... כל עוד לא קבעה ועדה מכח אותו הסכם קיבוצי, מה יוגדר, בין היתר כ"מכון" במוסד רפואי, רשאי כל מוסד רפואי לנהוג בענין זה על פי קביעתו. למותר לציין כי קביעה זו של כל מוסד רפואי, והדסה בכלל זה, חייבת להיות ענינית ושיוויונית."
(עב' (חי') 326/01 סוקול – משרד הבריאות (15.8.2007); וראו גם: דב"ע (ארצי) נו/246-3 הסתדרות מדיצינית הדסה – אורקן, (8.10.1996), עתירה לבג"צ נדחתה: בג"צ 7900/96 אורקן נ' בית הדין הארצי לעבודה (23.7.1997)).
16. קביעה נוספת של בית דין זה בעניין "כוננויות מתוכננות" הייתה בעניינו של ד"ר ברונו סיגל (ע"ע (ארצי) 300359/98 סיגל – מדינת ישראל, פד"ע כרך לג 23 (2000); עתירה לבג"צ נדחתה: בג"ץ 3841/00 סיגל נ' בית הדין הארצי (12.3.2001)). שם נקבע כי:
"אין מקובלת עלינו טענתו של ב"כ המערער כי המערער זכאי לתשלום בעד כוננויות מתוכננות אשר ביצע אותן בפועל. המסגרת הארגונית של מקום עבודה מחייבת ביצוע משימות ומטלות על-פי הוראות של המוסמכים לכך מטעם המעסיק, בהתאם למבנה ההירארכי של מקום עבודה. בענייננו, לא בכדי נקבע בסעיף 25 להסכם הקיבוצי כי מנהל בית החולים, או מי שהוא יקבע לכך, "יארגן את תכנית הכוננויות המתוכננות". המסגרת הארגונית - הירארכית של בית החולים, היא בלבד קובעת את התכנית ואת הביצוע של הכוננויות המתוכננות בבית החולים. כפועל יוצא מכך, ביצוע כוננות מתוכננת מחוץ או בניגוד למסגרת האמורה, אין בו כדי להקנות זכות אישית למבצע הכוננות המתוכננת.... בשאלת הזכאות לתשלום, צוין כבר לעיל כי אין מוקנית למערער זכות אישית לתשלום בעד כוננות מתוכננת שהוא ביצע בפועל, מחוץ או בניגוד למסגרת הארגונית בבית החולים. על כן, מקובלת עלינו גישתו של בית הדין האזורי בנושא זה, השוללת את זכאותו של המערער לתשלום בעד כוננויות מתוכננות שבוצעו בפועל, אך מחוץ לתכנית המאורגנת של הכוננויות המתוכננות, אשר לא הוקצו ליחידה בה עבד המערער."
מהכלל אל הפרט
17. לאחר שבחנו את הטענות, העדויות והמסמכים אנו סבורים שאכן הייתה אי בהירות בנושא "הכוננויות המתוכננות" ביחידה באופן שחלק מבתי החולים הקצו ליחידה זו כוננויות מתוכננות וחלק לא הקצו.
...
31. סוף דבר – נוכח האמור לעיל, אין מנוס מלדחות את הערעור. ההוצאות בסך של 20,000 ₪ שנפסקו בבית הדין האזורי, יהיו ההוצאות בגין ההליכים בשתי הערכאות."
ע"ע 28951-10-18, בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 03/05/2020.