אושרה בקשה לתביעה ייצוגית נגד המימדיון בעילה של הפרת חובה להציב מתקני מים צוננים בשטחה, במקום מרכזי ונראה לעין ואי הגשת קנקן מים צוננים, ללא תשלום, ללקוחות המסעדה

מההחלטה: "...

בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן - בקשת האישור) שעניינה בטענה, שהמשיבה (להלן – המשיבה או המימדיון), הפרה את החובה להציב מתקני מים צוננים בשטחה, במקום מרכזי ונראה לעין ואינה מגישה ללקוחות המסעדה קנקן מים צוננים, ללא תשלום. כל זאת, בניגוד להוראות סעיפים 2 ו-3 לחוק בנינים ציבוריים (מתקני שתייה למים צוננים), התשמ"ז-1986 (להלן – חוק מתקני שתיה).

המשיבה מפעילה פארק מים בגני יהושע ומציעה למבקרים מתקני מים, בריכות ומסעדה.

המבקש נוהג לבקר במימדיון עם בני משפחתו בחודשי הקיץ. במהלך ביקור בחודש אוגוסט 2015 התברר למבקש, שהמשיבה אינה מציבה מתקני שתייה למים צוננים, לרבות במסעדה המצויה במקום (להלן - המסעדה). בנוסף, המסעדה אינה מגישה מים צוננים ללקוחותיה. עוד נטען, שבכניסה למימדיון מצוי שלט האוסר על הכנסת בקבוקים.

תמצית טענות המבקש

המימדיון הוא פארק מים הכולל מתקנים, בריכות ומסעדה, במרחבים פתוחים הפרוסים על פני שטח של עשרות דונמים. בשטח הפארק אין מתקני מים צוננים. מדובר בפארק רחב ממדים הפועל בימי הקיץ החמים ומים מהווה מצרך בסיסי והכרחי לאלפי מבקרים הנוהגים לבקר בו מדי יום. המבקש שאל את אנשי הצוות היכן ניתן לשתות מים צוננים והופנה לברזיה, הגם שזו הוצבה תחת השמש הקופחת כשמצבה מוזנח, בעוד שהמים שניתן להפיק ממנה חמים ואינם עונים על דרישות החוק. המבקש שאל ונענה, שניתן לרכוש "מים קרים" במסעדה. לטענת המבקש, אי הצבת מתקני מים צוננים על ידי המשיבה מהווה הפרת ההוראות הקבועות בחוק מתקני שתייה.

המשיבה הציבה שלט בכניסה האוסר על המבקרים להכניס בקבוקים לשטח הפארק. השומרים בכניסה בודקים את תכולת תיקי המבקרים ואף שואלים אותם, האם ברשותם בקבוקים. במסעדה, שבה מקומות ישיבה, לא הוצב שילוט המכוון למתקן שתייה באזור המסעדה. במסעדה אין מתקן מים צוננים נגיש ונראה לעין, אלא מתקן "מיצי פריגת" המצוי בחלקו הפנימי של דלפק העובדים, כך שאינו נגיש למבקרים.

בנוסף, המשיבה אינה מגישה קנקן מים צוננים למבקרים במסעדה. בכך, המשיבה מאלצת את המבקרים לרכוש שתיה צוננת במסעדה.

כתוצאה מהתנהלות המשיבה נגרם לחברי הקבוצה נזק ממוני ונזק לא ממוני. הנזק הממוני הוא תשלום ששילמו חברי הקבוצה עבור בקבוקי שתיה, שעה שאם היו מוצבים מתקני מים צוננים, היו נמנעים מרכישתם. הנזק הלא ממוני הוא פגיעה באוטונומיה של הרצון. כתוצאה מהפרת הוראות הדין נשללה מחברי הקבוצה הזכות לשתות מי שתייה צוננים בחינם ונכפה עליהם לרכוש בקבוקי שתייה. עובדה זו הסבה תחושות של כעס, תסכול ומצוקה.

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא: "הציבור שהגיע למימדיון, ולא התאפשר לו לשתות מי שתיה צוננים ממתקן המוצב במקום מרכזי הנגלה לעין הציבור (לרבות בשטח המסעדה/בית קפה) ו/או לא הוגשו לו מים צוננים ללא תשלום במסעדה/בית קפה שבמקום, ו/או לא התאפשר לו להכניס בקבוקים למימדיון, וזאת ב-7 השנים האחרונות ועד ליום מתן פסק דין (חלוט)" (סעיף 1 לבקשת האישור).

בבקשת האישור מבוקשים הסעדים הבאים: צו עשה המורה למשיבה להציב מתקני מים צוננים לפי דרישת חוק מתקני שתיה; מתן פיצוי למבקש ולחברי הקבוצה בגין נזקים ממוניים ונזקים לא ממוניים; להורות למשיבה להסיר את השלט ....

דיון

בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא הליך מקדמי במסגרתו בית משפט נדרש להכריע בשאלה, האם יש מקום לדון בתובענה שהובאה לפתחו במסגרת תובענה ייצוגית. לשם כך, על בית המשפט לבחון, האם מתקיימים התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות.

סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות) קובע, שלא תוגש תובענה ייצוגית אלא "בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית". הצדדים לא התייחסו בכתבי טענותיהם לפרט זה. עם זאת, בקשת האישור נכנסת לגדר פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. פרט 1 לתוספת השנייה קובע את האפשרות להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית "נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". המשיבה מוכרת כרטיסי כניסה ללקוחותיה בפארק ומפעילה מסעדה המוכרת מוצרי מזון ללקוחותיה ובכלל זה למבקש.

סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות קובע, שאדם רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית אם יש לו עילת תביעה, "המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה" וסעיף 8(א) לחוק קובע, שבית המשפט רשאי לאשר הגשת תובענה ייצוגית אם מצא, שיש אפשרות סבירה ששאלות אלה תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה. טענות הצדדים מתמקדות בתנאים אלה.

בקשת האישור נשענת על הטענה, שהמשיבה הפרה את הוראות הדין ובניגוד לחובה הקבועה בסעיפים 2 ו-3 לחוק מתקני שתייה, לא הציבה בשטחה מתקני שתייה צוננים, לרבות במסעדה, ולא הציעה ללקוחותיה קנקן מים צוננים. הפרות המשיבה מוצאות ביטוי גם בשילוט שהוצב בכניסה למימדיון האוסר על הכנסת בקבוקים.

המבקש צירף לבקשת האישור תצלומים שבהם נראים שלטים שהוצבו בכניסה למימדיון הכוללים הוראות לקהל המבקרים בדבר איסור הכנסת בקבוקים. בנוסף, המבקש צירף תצלומים של המסעדה ושל ברזיות (להלן – התצלומים).

הפרת חובה חקוקה

הפרת חובה חקוקה היא עוולה נזיקית שלה חמישה יסודות מצטברים הדרושים הוכחה: קיומה של חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק; המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; ההפרה גרמה לניזוק נזק; והנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים שאליו התכוון החיקוק (רע"א 3608/18 יפאורה תבורי בע"מ נ' שרונה ברמוחה שוקרון, מיום 1.7.2019). 

סעיף 2 לחוק מתקני שתייה קובע כדלהלן:

"(א)  לא יפתח אדם, לא ינהל ולא יחזיק בנין ציבורי, בין כבעל ובין באופן אחר, אלא אם כן מותקן בו מיתקן שתיה.

 (ב)  מיתקן השתיה יוצב במקום מרכזי, הנראה לעין הציבור והוא יהיה שמיש בשעות הפעילות בבנין הציבורי."

סעיף 3 לחוק מתקני שתייה קובע כדלהלן:

"מי שמנהל או מחזיק, בין כבעל ובין באופן אחר, מסעדה, בית אוכל, בית קפה או מקום כיוצא באלה שבו מוגש אוכל, יגרום לכך שיוגש לכל לקוח קנקן מי שתיה צוננים, ללא תשלום."

מתקן שתייה מוגדר בסעיף 1 של החוק, כ"מיתקן המספק מי שתיה צוננים".

אשר להגדרת "בניין ציבורי", מפנה סעיף 1 לחוק מתקני שתייה לסעיף 158ב לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 המפנה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל 1970, בהן נקבע, בין היתר, כי "בניין ציבורי א" ו"בניין ציבורי ב" הם:

(7) בנין המשמש מגרש ספורט או מקום למתקני ספורט;

(7) בריכת שחיה;

(10) מסעדה, חדר אוכל או בית קפה הנמצאים בקומת קרקע והיכולים להכיל למעלה מ-25 סועדים (סעיף 8.01 (7)(7)(10) לתוספת השניה לתקנות).

אין מחלוקת, שהמימדיון והמסעדה, היכולה להכיל מעל 25 סועדים, עונים להגדרות אלו.

לטענת המבקש, המשיבה אינה פועלת כדין בכך, שאינה מציבה מתקני מים צוננים בשטח המימדיון, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בפארק נרחב הפועל בשטח פתוח בימי הקיץ החמים ושכניסת המבקרים אליו מותנית בתשלום.

נוסף לכך, המשיבה מפעילה מסעדה, שאף בה לא הוצב מתקן מי שתיה צוננים נגיש למבקרים ואינה מגישה למבקרים קנקן מים צוננים, ללא תשלום.

....

התנאים הנוספים לאישור תובענה ייצוגית

סעיף 8(א) מקנה לבית המשפט שיקול דעת האם לאשר את הגשת התובענה כייצוגית בהתקיים מספר תנאים:

(1)     התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;

(2)     תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;

(3)     קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת;

(4)     קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.

בענייננו, תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת הואיל והתנהלות המשיבה משקפת דפוס פעולה רחב כלפי קבוצת נפגעים אפשרית בהיקף המצדיק אישור התובענה כייצוגית. מדובר במחלוקת, שתוצאותיה רלבנטיות ללקוחות המשיבה, שביקרו בפארק ורכשו בקבוקי שתיה. הנזק האינדיבידואלי (הממוני) הוא של סכומים קטנים המגיעים עד כדי שקלים בודדים ועשרות שקלים לכל לקוח. זהו מקרה קלאסי בו תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, שהרי שוויין הנמוך של התובענות האישיות מהווה תמריץ שלילי להגשתן. תובענה ייצוגית היא הדרך הראויה להעניק לחברי הקבוצה סעד הולם ויש להעדיפה על פני בירור תובענות אישיות.

התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, שעניינן, האם המשיבה הפרה את חובתה על פי חוק מתקני שתייה והאם התעשרה שלא כדין על חשבון חברי הקבוצה. נוכח האמור, יש אפשרות סבירה, ששאלות אלה תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה.

התנאים הנוספים הקבועים בסעיפים 8(א)(3) ו- 8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות מבקשים להבטיח, שייצוג עניינם של חברי הקבוצה יבוצע בתום לב ובדרך הולמת על ידי המבקש ובא כוחו. מאופן ניהול ההליכים עד כה נראה, שהמבקש ובא כוחו עומדים בתנאים אלו ובכוחם לנהל את התובענה בדרך הראויה והנכונה.

סוף דבר

מהטעמים האמורים עד כאן בקשת האישור מתקבלת, בהתאם למפורט להלן:

עילות התובענה בגינן מאושרת הגשת תובענה ייצוגית: הפרת חובה חקוקה – סעיפים 2 ו-3 לחוק בנינים ציבוריים (מתקני שתייה למים צוננים), תשמ"ז-1986 ועשיית עושר ולא במשפט.

הגדרת הקבוצה: לקוחות שביקרו במימדיון במהלך שבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור ועד היום ולא התאפשר להם לשתות מי שתיה ממתקן מים צוננים, שהוצב במקום מרכזי הנגלה לעין הציבור, לרבות בשטח המסעדה ו/או לא הוגשו להם מים צוננים במסעדה, ללא תשלום.

הסעדים הנתבעים: צו עשה שיורה למשיבה להציב מתקני מים צוננים ברחבי הפארק ופיצוי כספי לחברי הקבוצה בגין נזק ממוני, כמפורט בהחלטה.

..."

ת"צ 26945-09-15, בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, ניתן ביום 02/09/2020.