מפסק הדין: "....
1. לפניי תביעה כספית להשבת סך של 5,000 ₪ ששילם התובע לנתבעת על חשבון אירוע חתונה שלא התקיים בתקופת הסגר שהוכרז בגין הקורונה.
2. בכתב התביעה טען התובע כי ביקש לחתן את בתו ולפיכך פנה יחד עם אבי החתן המיועד אל הנתבעת בבקשה לערוך את האירוע ביום 24.3.2020. ההזמנה בוצעה ביום 22.1.2020 כאשר באותו מעמד שילמו כל אחד מהם מקדמה בסך של 5,000 ₪ וביחד סך של 10,000 ₪. לדבריו, לאור מגיפת הקורונה והצווים שניתנו על ידי ממשלת ישראל, לא ניתן היה לקיים את האירוע וזה בוטל על ידי הנתבעת מסיבות מובנות. התובע פנה מספר פעמים אל הנתבעת בבקשה להשבת הסכום ששילם בסך של 5,000 ₪, אך זו סירבה ומכאן התביעה.
3. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע ואבי החתן חתמו על ההסכם מרצונם החופשי מתוך ידיעה ברורה והסכמה מלאה על תנאי התשלום ועל דמי הביטול. בגוף ההזמנה הוסכם והוסבר באופן חד משמעי כי אם יבוטל האירוע, יחובו המזמינים ביחד ולחוד בדמי ביטול בשיעור של 70% מערכו. זאת, במידה שלא יימכר האולם המוזמן לאירוע זהה במחירו וגודלו.
בעקבות משבר הקורונה, הוטלו מגבלות כבדות על הפעילות במשק ובכלל זאת נאסרה כליל פעילותה של הנתבעת לתקופה מסויימת. כמו כן, העיר בני ברק בו פועל העסק הוכרזה כאזור מוגבל. מדובר במגבלות אשר אינן תלויות או קשורות בנתבעת או שהיו צפויות על ידה והן מחייבות כאמור את שני הצדדים להסכם לנהוג על פיהן. לטענתה, התובע הוא שבחר מרצונו לבטל את החוזה באופן חד צדדי ובחוסר תום לב שכן לנתבעת הייתה ציפייה סבירה ולגיטימית שהאירוע יידחה עד למועד שיתאפשר לקיימו. עוד נטען כי התובע ידע שביום 14.6.2020 אמורות להיכנס לתוקף הקלות בתחום הפעילות של הנתבעת באופן שיתיר לה לחזור ולקיים את פעילותה לרבות הפקת וקיום אירועים. הנתבעת הוסיפה כי המגבלות שהוטלו בגין נגיף הקורונה הינן זמניות ולפיכך אינן נחשבות לאירוע מסכל. זאת, במיוחד כאשר התובע פעל לביטול האירוע ובחר לקיים אותו שלא באמצעותה. הנתבעת ביקשה לבוא לקראת התובע ואף הציעה חלופות לקיום אירוע במועד אחר, אולם התובע דחה הצעה זו. לדבריה, היא הייתה זכאית לגבות דמי ביטול בשיעור של 70% אך בחרה להימנע מכך לפנים משורת הדין. עוד טענה הנתבעת כי על התובע לפצותה בגין הנזקים הרבים שנגרמו לה עקב הביטול. התקנות פורסמו באמצע חודש מרץ ובמועד זה כבר התקשרה עם ספקים לאירוע המיועד ושילמה משכורות, ארנונה, חשמל, ביטוחים וכל הנדרש כדי לשמור על תחזוקה שוטפת של האולם ולצורך קיום האירוע במועדו. המקדמה ששולמה הינה סכום סביר למול היקף הנזק שנגרם לה בגין ביטול האירוע וביחס לתמורה שהייתה אמורה להתקבל אצלה מהאירוע.
...
6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים לפני, החלטתי לקבל את התביעה.
7. סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 שכותרתו "פטור בשל אונס או סיכול החוזה" קובע כדלקמן:
"(א) הייתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים"
(ב) במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות העניין ובמידה שנראה לו".
....
15. אציין שבית המשפט ער למצב הקשה אליו נקלעה הנתבעת, כמו גם בעלי אולמות אירועים אחרים, שלא באשמתה. נציג הנתבעת הביע כאב רב ובטיעונו לפניי ציין כי "בעלי האולמות ממשיכים להפסיד מיליונים ולדמם בלי עזרה". אכן, מילים כואבות. בנסיבות אלה, אני סבור שהאיזון הראוי הוא להימנע מחיוב הנתבעת בהוצאות משפט, חרף קבלת התביעה.
16. סוף דבר, הנתבעת תשיב לתובע את הסך של 5,000 ₪ בתוך 30 יום. אין צו להוצאות.
ת"ק 6110-05-20, בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו, ניתן ביום 30/07/2020