התקבלה בקשה לעיכוב תביעה קטנה עד להתבהרות תביעה ייצוגית

מפסק הדין: "....

1.     מונחת לפניי בקשה לעיכוב הליכים בתביעה שנפתחה בהליך של תביעות קטנות וזאת עד להכרעה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (ת"צ 16567-05-20 נועה גואטה נ' זאפה בע"מ) התלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. זאת, הואיל ובמקרים דומים ובהתאם לתכליתו של הכלל בדבר "הליך תלוי ועומד", נכון וצודק לעכב את התביעה הנוכחית עד לבירור ההליך המתנהל בפני בית המשפט המחוזי, אשר התובע בתובענה דנן נמנה לכאורה עם חברי הקבוצה המיוצגת שם.

2.     בית המשפט העליון מנה את השיקולים הרלוונטיים בבקשה לעיכוב הליכים כגון אלו המתבררים לפניי: זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חסכון במשאבים ובפרט בזמן שיפוטי, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה ומאזן הנוחות (ראו רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב (21.11.2011); ראו גם רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן (28.1.2002)). נפסק, כי אין הכרח שתהיה חפיפה מלאה בין השאלות המשותפות וניתן להסתפק בחפיפה חלקית (ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט (2) 477, 481; רע"א 627/13 סגל נ' פנינת מלכי ישראל בע"מ (19.2.2013)).

אכן, התדיינות מקבילה מעוררת מספר קשיים, כפי שהיטיבה המבקשת לציין זאת בבקשתה תוך הפניה לת"ק 1180/10 יאיר ידידי פחה נ' 013 חברת ברק (17.3.2010) וכן לרע"א 1514/13 נאות בית וגן בע"מ נ' מועדון הכדורגל א.נ בית"ר ירושלים (2001) בע"מ (6.11.2013) ועניין אל-עוקבי המוזכר לעיל), ובכללם ניצול לא יעיל של משאבים, שכן ערכאות השיפוט ובעלי הדין נדרשים לדיון כפול, לפחות, בשאלות זהות. התדיינות מקבילה יוצרת חשש מהכרעות סותרות, משימוש לרעה בהליכי משפט (כך למשל על מנת להאריך את ההתדיינות או להכביד על הצד שכנגד שלא לצורך) ועשויה אף להוביל לפגיעה בעקרון כיבוד הערכאות. על כן, אחת הדרכים להתמודד עם בעיית ההתדיינות המקבילה מבקשת לתת מענה למצב שבו הסמכות העניינית לדון בהליכים שונים מסורה לערכאות שונות שלא ניתן לאחד את הדיון בהן – וזו לבשה צורה בדמות כלל יציר הפסיקה בדבר "עניין תלוי ועומד" (lis alibi pendens).

3.     המבקשת הפנתה את בית המשפט לרע"א 346/06 באסם נ' קלאב אין אחזקות בע"מ (14.5.2006) לפיו על בית המשפט ליתן את הדעת בבואו להכריע על עיכוב הליכים עת קיים הליך תלוי ועומד באותו עניין "אם אחד ההליכים עשוי לייתר את האחר. אם ההליכים אינם מייתרים זה את זה, משמעותו היחידה של עיכוב ההליכים הינה ניהולם בזה אחר זה, תחת ניהולם זה לצד זה". יוער, כי עניין זה הובא גם בת"א (מחוזי תל אביב) 58016-12-14 ישראל פולק נ' קבוצת א. דורי בע"מ (9.12.2015) שם הובהר כי דוגמא לייתור ההליך האחר הוא בשל יצירת מעשה בית דין.

מכל מקום, לבית המשפט השוקל אם לעכב את הדיון מוקנה שיקול דעת רחב להניח על כפות המאזניים את הזכויות והאינטרסים המתנגשים ולאזן ביניהם על רקע תכליות הכלל (לדיון מקיף בסוגיה ראו גם ת"ק 34980-0714 אי.קיו.טק שירותי תוכן בתשלום בע"מ נ' בתאל פרנסקי (18.1.2015)), ולהכריע לפי מכלול נסיבות העניין שלפניו. במסגרת זו, הגעתי לכלל מסקנה שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ההליכים, כאמור, ואבהיר עמדתי.

4.    השלב בו נמצא ההליך המקביל בנוגע לסוגיה העיקרית הנידונה כאן אומנם מצוי בשלב שבו אושרה זה מכבר התובענה הייצוגית, ואולם, הסוגיה הנידונה בתובענה הייצוגית, כמו גם כאן, פסיקותיה אינן אחידות ממילא בתחום בכל הנוגע להתמודדות עם השלכות מגפת הקורונה, כאשר הנתבעת איננה גוף ייחודי אלא כמוה גם בתי עסק כבתחומה נתבעו בהליכים של תביעות קטנות וכל מקרה יש לבחון לנסיבותיו - כך למשל בנוגע לבחינת פיצוי במסגרת דיני סיכול שפעם יכול וייטה יותר לטובת התובע ופעם לטובת הנתבע, גם אם שניהם לא אשמים בסיטואציה שנוצרה.

בשים לב לרציונליים המלווים את ההליך של תביעה קטנה מול הליך של תובענות ייצוגיות, כמו גם שיש בדבר כדי לכבול את התובע למעשה בית דין ולהכריע גם ביחס למצבו הקונקרטי על נסיבותיו משהסדר פשרה, גם אם לא מקובל עליו, הוא בגדר מעשה בית דין עת מדובר בהליך של תביעה ייצוגית – הרי שיש בזאת מצדיק את דחיית הבקשה לעיכוב הליכים. ודוק; הוראת בית משפט לעכב את ההליכים במקרה דנן לא תגרום לדיון עובדתי כפול (להבדיל מדיון משפטי, דבר שממילא עשוי לקרות בכל תיק ותיק), משהודיע התובע כי הוא פורש מהקבוצה והדיון היה מתקיים בלאו הכי.

5.     על הרציונליים המבחינים שבין תביעה קטנה לתביעה ייצוגית ודחיית בקשה לעיכוב הליכים גם ראוי להפנות להחלטה בעניין אי.קיו.טייק דלעיל-

"לאחר שעמדתי על שיקולי המדיניות המונחים בבסיס הדוקטרינה של "הליך תלוי ועומד" וסקרתי את המאפיינים הכלליים של הליך התביעה הקטנה מזה והליך התובענה הייצוגית מזה, אני סבור כי המסקנה המתבקשת היא שככלל אין מקום לעכב הליכים בתביעה קטנה מהטעם שבה בעת מתבררת בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעילה דומה."

זאת, נקבע, בין היתר, בשל הבדלי משך הזמן בין בירור תובענה ייצוגית לבירור תביעה קטנה וכי התוצאה של עיכוב הליכים בנסיבות אלה עומדת בניגוד לתכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות; הנחת מוצא בתובענה ייצוגית היא שעסקינן בצבר של תביעות בעלות "ערך שלילי", אשר תובע בודד לא יגיש תובענה בגינן לעומת מקום שתובע מבין חברי הקבוצה תובע את זכותו בפועל. על כן, הגשת תביעה קטנה על ידי חבר קבוצה כמוה כהודעה בהתנהגות כי אין רצונו להימנות עם הקבוצה ומשבחר לעשות כן הוא זכאי לנהל הליך בדרך שבחר; בשים לב לכך שהרוב המכריע של בקשות האישור מסתיים בהסדרי פשרה או בהסתלקות ומקום שחבר הקבוצה מבקש לנהל את תביעתו בעצמו, חזקה שיעשה זאת בדרך הטובה ביותר, מה גם שהתועלת בעיכוב הליכים פחותה אם בסופו של דבר יהיו הסתלקות או הסדר פשרה, אשר אינם כוללים קביעות משפטיות מאחר שהתועלת העיקרית של דוקטרינת "הליך תלוי ועומד" היא מניעת בירור כפול. בצד האמור ציין בית המשפט כי יכול שבנסיבות המתאימות תהיה הצדקה לעכב את הדיון לפרק זמן מוגבל, למשל מצב שבו בית המשפט העליון צפוי לקבוע הלכה מחייבת בשאלה משפטית העומדת לדיון כשזו דוגמה אחת ואין בה כדי למצות את המקרים שבהם יהיה מקום להורות על עיכוב הליכים (ראו גם תמצות הדברים בת"ק 40368-03-18 מגדלי הים התיכון נורדיה בע"מ נ' ד"ר אלחנן להב (27.5.2018). לא זה המצב בענייננו.

6.    אכן, טענת המבקשת כי יש בעיכוב ההליכים למנוע חשיפתה מסיכון הנובע מניהול תביעות רבות נגדה כמו גם מהכרעות סותרות, אין להקל בה ראש, אולם יש לבחון אותה בשים לב למערך האיזונים שיש לערוך בין אינטרס של הצרכן התובע לבין האינטרס של הנתבעת. אין חולק כי לא רק הכרעת בית המשפט בהליך של תובענה ייצוגית ייצור מעשה בית דין, אלא בחריג לכלל של הסכם פשרה שאינו מהווה מעשה בית דין – הדין כחריג קובע כי בנוגע להסכמי פשרה המאושרים בהליך של תובענה ייצוגית, יש בכך להוות מעשה בית דין כלפי תובע עתידי פוטנציאלי, כאמור. אכן, יש בדבר להגן על הנתבעת לסיים את הסכסוך בהליך אחד שיחייב את כל חברי הקבוצה שלא הודיעו על רצונם לפרוש ממנה, אולם יש בה לסגור את הדלת גם מקום בו תושג פשרה שאינה תואמת את מצבו הקונקרטי של התובע, כאמור. ברם, הואיל וממילא עומדת לכל אחד מחברי הקבוצה הזכות המוחלטת להודיע על רצונו לצאת ממנה (משהשיטה הנהוגה בישראל היאopt in ולא שיטת ה-opt outהנהוגה למשל בארה"ב, ועל כן, כל מי שלא ביקש מפורשות מהקבוצה, התובענה הייצוגית כוללת אותו), הרי שבמקרה בו עניינו יוכרע בנפרד, פועל יוצא הוא פרישתו של התובע מהקבוצה וזאת על מנת למנוע פיצוי כפול, היה ויקבל (וראו לעניין זה סעיף 11 (א) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 המאפשר לכל אחד מחברי הקבוצה זכות להודיע על רצונו לצאת ממנה בתוך 45 יום מיום שפורסמה החלטת בית המשפט לאשר את ניהול התובענה כייצוגית, כאשר הזכות להודיע על יציאה מהקבוצה ולנהל הליך משפטי עצמאי נגד הנתבעת אינה מותנית באישור של בית המשפט ודי בכך שמי מחברי הקבוצה יודיע (ובענייננו הודיע) על רצונו לצאת ממנה כדי -מהתובענה הייצוגית על פירותיה, ככל שיהיו.

7.    כתב ההגנה יוגש עד ליום 11.8.22 ויומצא על ידי הנתבעת לתובע במקביל להגשתו לבית משפט זה."

ת"ק 16866-05-22 - בית משפט לתביעות קטנות בנתניה, ניתן ביום 09/08/2022