מפסק הדין: "...
לפני תביעה שהוגשה בהליך של תביעות קטנות בנושא צרכנות על סכום של 10,052.4 ₪. התובע רכש אצל הנתבעת 4 חבילות טיטולים אשר היו מונחים על מדף כאשר בתחתית המדף הונח שלט המכריז "3 ב85 ₪ , פמפרס בייבי דריי 2-6", ובתחתית השלט בקטן מספרי ברקוד שונים.
כאשר בדק התובע את החשבון גילה כי חויב במחיר מלא. עוד באותו היום התלונן על כך לנתבעת באמצעות הפייסבוק. יומיים לאחר מכן קיבל התובע הודעה מהתובעת כי קיבל את פניתו. ארבעה ימים לאחר מכן פנה התובע שוב אך קיבל תשובה כי יש עומס וכך כל מספר ימים ובמשך חודש וחצי כמפורט בכתב התביעה, לא קיבל תשובה מהנתבעת.
לטענת התובע לא ניתן לדעת אילו ברקודים משתתפים במבצע, וכי על כל הטיטולים רשום בייבי דריי והם נמצאים על אותו מדף.
התובע טוען כי הנתבעת הטעתה אותו ובכך הפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981. (להלן: "חוק הגנת הצרכן") ובין השאר ס' 2,3, ו17 ב לחוק.
כן דורש התובע פיצויים לדוגמא לפי ס'31 א לחוק הגנת הצרכן.
...
התובע קיבל את הצעתי אך נציג הנתבעת טען כי התייעץ עם המחלקה המשפטית של הנתבעת הסבורה שהתובע גרר את הנתבעת לחינם לבית המשפט וכי הפשרה היחידה שהיא מוכנה לה היא שכל אחד ילך לדרכו ואם התובע לא יסכים לכך, הנתבעת דורשת שייפסקו הוצאות לטובתה וכי פסק הדין יהיה מנומק.
משעיינתי בטענות הצדדים ובמוצגים שצורפו לכתבי הטענות סבורני כי יש לקבל את התביעה.
בסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן , תשמ"א-1981 (להלן: "חוק להגנת הצרכן") נקבע:
"(א) לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה..."
כלומר, די כי המעשה של העוסק, עלול להטעות צרכן.
...
משכך ולאור כל האמור לעיל הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום התביעה וכן הוצאות משפט בסך 300 ₪ וזאת בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.
..."
ת"ק 32664-04-20, בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו, ניתן ביום 02/08/2020