מפסק הדין: " 1. התובע כתב תסריטים לסרטים עלילתיים. כדי להגיש תסריט לבקשת תמיכה לפיתוח הסרט נדרש התובע להגיש תקציר, הצהרת כוונות וקורות חיים באנגלית.
לצורך כך שכר שירותי תרגום מהנתבעת. לטענת התובע התרגום לא היה איכותי באופן שהנתבעת דילגה על פרטים חשובים ורגעים מחוללים בתסריט וכי בתרגום היו שגיאות כתיב ודקדוק. בנסיבות אלה הוגשה התביעה להשבת הסכום ששולם, להשבת הוצאות שהוצאו לריק ולפיצוי בגין עגמת נפש.
2. מנגד טוענת הנתבעת 1 שהתובע הזמין ממנה שירותי תרגום מספר פעמים, תוך שהיה שבע רצון מעבודותיה הקודמות. לטענתה התרגום של התסריטים הוא תרגום נכון וכי תרגום ממילא פתוח לאינטרפטציה; ועוד כי השפה האנגלית עשירה כך שניתן לבחור במילים שונות ביחס למקור העברי. באשר לשגיאות הכתיב טוענת הנתבעת שהטקסט עובר גם הגהה ממוחשבת אוטומטית. טענות נוספת של הצדדים יפורטו בהמשך, ככל שיידרש. אבהיר כי טענות הצדדים שאינן רלוונטיות למחלוקת החוזית שבין הצדדים בנוגע לאיכות התרגום, לא ידונו במסגרת פסק דין זה. על פי הוראה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.
דיון ומסקנות:
3. התובע הזמין מהנתבעת שירותי תרגום לטקסטים שכתב. לתובע למעשה 2 טענות בנוגע לאיכות התירגום: האחת, כי חלקים המצויים בטקסט המקור לא מופיעים בתרגום; השניה, כי בטקסט המתורגם שגיאות כתיב ודקדוק. כדי לבסס טענותיו נדרש התובע להצביע על שגיאות וחוסרים בתרגום (סומן ת/1) ולנתבעת ניתנה אפשרות להתייחס לאותן טענות בכתב.
4. עיון בהתייחסות הנתבעת לטענות התובע בנוגע לטקסט (הוגש ביום 9/7/20) מעלה כי למרות שהתובע טען לחוסרים שמצויים בטקסט המקור אך לא מצויים בטקסט המתורגם או לפרטים ששונו או נוספו לטקסט המתורגם הגם שלא היו בטקסט המקור, לא התייחסה הנתבעת לאותן טענות. בנסיבות אלה לא נסתרו טענות התובע באשר לאותם חוסרים בטקסט המתורגם. הנתבעת התייחסה לטעויות הכתיב והטעויות הדקדוקיות להן טען התובע וטענה כי למרות טענות התובע מצאה בדיעבד מספר מועט של שגיאות שהיתה יכולה לתקן לו לא היתה תחת לחץ ומטר הטרדות כטענתה.
5. די למעשה בפער עליו הצביע התובע – שלא נסתר – בין טקסט המקור לטקסט המתורגם, באופן שחלק מהטקסט שונה וחלק מטקסט המקור לא קיים בטקסט המתורגם ובכלל זה 'הוראות בימוי' שהיו בגוף הטקסט, כדי לקבוע שמדובר בהפרה מצד הנתבעת. התובע נתן בידי הנתבעת טקסט לתרגום. יש לקבל עקרונית טענת הנתבעת כי תרגום כולל אפשרויות מגוונות והוא לא בהכרח תרגום מילולי, אלא שעל התרגום להיות נאמן למקור וממילא עליו להכיל את מלוא הפרטים של טקסט המקור. במקרה זה בתרגום הושמטו פרטים מהטקסט כמו גם הושמטו הוראות בימוי. לאור האמור לא נדרשתי לבדוק המשמעות המעשית של טעויות הכתיב וטעויות הדקדוק עליהן הצביע התובע. יצויין רק כי קיימות טעויות כאלה ואף הנתבעת הודתה בחלקן. לא הובהר אם מדובר בטעויות שהיה בהן לפגום בהבנת הטקסט, אך בוודאי יש בהן כדי להשפיע על 'רמת' הטקסט ובפרט בעיני קוראים מקצועים המורגלים בקריאת טקסטים באנגלית, אליהם ביקש התובע להפנות הטקסט המתורגם.
6. לטענת התובע כדי להפיק תרגום איכותי יותר נדרש להעביר את הטקסטים לתרגום אצל מתרגמת אחרת. אני מוצא לפיכך כי בשל ההפרה, יש לחייב את הנתבעת להשיב לתובע הסכום ששולם עבור התרגומים. כן מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון (סע' 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970) סך של 1,800 ₪. זאת מאחר שהתובע סמך על התרגום של הנתבעת, הדפיס על בסיסו חוברות לחלוקה ובדיעבד אף התברר לו כי התרגום ששלח לקרן רבינוביץ לאמנויות ת"א אינו איכותי כפי שסבר. התחשבתי בכך שעל-פי התכתבות עם קרן רבינוביץ לאמנויות ת"א (צורף כנספח לכתב התביעה) לא נמנעה מהתובע האפשרות להגיש את התסריטים עם התרגום החדש בשנית על-פי תנאי הקרן.
התוצאה: 7. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 5,297 ₪ בצירוף הוצאות משפט ובכלל זה הוצאות חוות הדעת סך כולל של 1,300 ₪."
ת"ק (תביעות קטנות - פתח תקווה) ת"ק 23567-11-19 ניתן ביום 16/07/2020.