מפסק הדין: "...
תביעה לקביעת הסדרי שהות בין הורי הורים לנכדיהם על אף התנגדות הורי הקטינים לקיומם.
רקע רלוונטי וטענות הצדדים
1. התובעים, הוריו של הנתבע 1 (להלן 'הנתבע') עתרו לקביעת הסדרי שהות עם נכדיהם, ילדיהם הקטינים של הנתבעים, ילידי 2006, 2009 ו-2010 (להלן 'הקטינים'), אותם לא ראו כשלוש שנים טרם הגשת התביעה. זאת לטענתן מפאת סירוב הנתבע "שנקלע למעגל קסמים אובססיבי המונע ממנו לראות את טובת ילדיו" ומשום "נקמה בלתי רלוונטית".
2. בכתב התביעה טענו התובעים שהיחסים בין הצדדים היו מצוינים "עד לירידת המסך השחור ביניהם ביוזמתו הכפייתית" של הנתבע, שהחליט, מסיבות בלתי מובנות 'לפרוש מהעסק המשפחתי'. לטענתם עד למועד זה היו מעורבים מאוד בחיי הקטינים, נהגו להוציא אותם מהגנים והם הרבו ללון בביתם. לאחר פרישת הנתבע מהעסק המשפחתי התקיים קשר בינם לבין הקטינים והנתבעת, ללא ידיעתו של הנתבע, אך זה נותק בהמשך בהוראת הנתבע. לטענתם ביום 21.9.2017 שלח הקטין הבכור לתובע מסרון באופן יצירתי "ודי לחכימא" וכתב "היי סבא, אני מתגעגע אליך מאד, חג שמח, שנה טובה, מקוה שניפגש". הקטין אף הצליח "בשלב כלשהו" לשלוח לתובעת, "לפי בקשתה", תמונה של אחיו וביום 1.4.2018 אף "הצליח להגניב שיחה קצרצרה ואחרונה" לתובעים.
3. בכתב ההגנה טענו הנתבעים שהתובעים הסתירו במכוון את הסכסוך הקשה בין הצדדים ואת ההליכים הרבים שהתנהלו ביניהם. לטענתם, הנתבע לא פרש מהעסק המשפחתי אלא סולק ממנו בחטף וביוזמת התובעים. כתוצאה מכך משפחת הנתבעים היתה שרויה בכאוס, נישואי הנתבעים עמדו בפני משבר קשה, חלה התדרדרות קשה במצבו הנפשי של הנתבע ששקע בדיכאון כבד והשיל 17 ק"ג ממשקלו. לטענתם רק ניתוק הקשר מהתובעים אפשר להם לשקם את חיי המשפחה ולהשיב את המשפחה כולה לחיים נורמליים ותקינים, ויצירת קשר עם התובעים תהא הרסנית עבורם ובאופן ישיר תהא הרסנית גם על נפשם של הקטינים.
....
פסק הדין מיום 16.6.2019
15. בפסק הדין שניתן ביום 16.6.2019 נדחתה התביעה. וכך נפסק: "הלכה היא שלהורים יש זכות בכורה להחליט בעניינם של ילדיהם הקטינים "ובהעדר נימוק כבד משקל, זכותם של ההורים להחליט מהי טובתו של הילד, כולל ניתוקו מהורי הוריו, תגבר על זכותו של כל גורם אחר, כולל הוריו של ההורה, ויש אפוא, להעניק זכות התערבות להורי ההורים בזהירות רבה מאוד ובמשורה. אך שערי בית המשפט צריכים להישאר פתוחים ולו בפתח כפתחו של קוף של מחט, כדי לאפשר להורי ההורים זכות גישה להתערב בטובתו של נכדם" (ע"מ (י-ם) 500/09 פלונית נ' אלמוני (07.01.2010), רמ"ש (ת"א) 2102-03-12 פ' נ' פ' ואח' (29.7.2012).
16. התובעים עתרו כאמור לקבוע הסדרי שהות עם נכדיהם הקטינים בניגוד לרצונם של הורי הקטינים. השאלה הנדרשת הכרעה היא האם הוכח שטובת הקטינים מצדיקה התערבות בשיקול דעתם של הורי הקטינים וקביעת הסדרי שהות עם התובעים חרף התנגדותם.
17. אף שאין חולק שהנסיבות בענייננו מצערות עד מאוד, המסקנה מהנימוקים המפורטים להלן היא שלא הוכח שטובת הקטינים מצדיקה התערבות בשיקול דעתם של הנתבעים שלא לאפשר הסדרי שהות עם התובעים:
17.1 בהתאם להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים ביוזמתם וללא מעורבות בית המשפט, ככל שתידחה הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 26.11.2018 – יוגשו סיכומים מבלי שישמעו ראיות. משמעות ההסכמה היא שיינתן פסק דין על יסוד החומר המצוי בתיק לרבות התסקיר, ומבלי שתוגש חו"ד מומחה. בנסיבות אלה תמוהה מאוד עתירת התובעים בסיכומיהם להורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ואין מקום להיעתר לה.
....
פסק הדין בערעור
21. התובעים ערערו על פסק הדין. ביום 9.1.2020 נפסק על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיא, כב' השופט ש' שוחט, כב' השופטת ע' רביד וכב' השופט נ' שילה) כך:
"1. בית משפט קמא (כב' הש' קרן גיל, בתמ"ש 59143-07-18) דחה את תביעתם של המערערים ל"קביעת הסדרי ראיה זמניים וקבועים" בינם לבין שלושת נכדיהם, ילדי בנם, המשיב 1, שנולדו לו מנישואיו עם המשיבה 2 (להלן: "הקטינים").
2. במוקד פסק דינו העמיד בית משפט קמא להכרעה את השאלה "האם הוכח שטובת הקטינים מצדיקה התערבות בשיקול דעתם של הורי הקטינים וקביעת הסדרי שהות עם התובעים (המערערים כאן ש' ש') חרף התנגדותם". לשאלה זו השיב בית משפט קמא בשלילה (להלן: "פסק הדין"; "פסק דינו של בית משפט קמא").
3. פסק דינו של בית משפט קמא, שדחה את התביעה, ניתן על סמך הסכמה דיונית של הצדדים, מיום 5.3.19, לפיה יינתן פסק הדין בעניינם על יסוד החומר שבתיק וללא חקירות, אף לא של העו"ס לסדרי דין שהגישה תסקיר לתיק בהתאם להחלטת בית המשפט.
נאמן להסכמה זו קבע בית משפט קמא, נוכח המלצות התסקיר, כי קבלת התביעה תגרור את הקטינים לקונפליקט נאמנויות חמור; חידוש הקשר נגד רצון המשיבים – הוריהם – עשוי לפגוע בטובתם והם אף עלולים להיפגע מהליך הבדיקה עצמו שעה שזו נבחנת על רקע המציאות השוררת בתא המשפחתי בו הם חיים, שמתנגד לקשר, משום האיבה הקשה בינו לבין המערערים.
בית משפט קמא נתן משקל מכריע לסכסוך המר בין המשיב 1 למערערים, סכסוך שהפך לחלק ממציאות החיים של הקטינים. לגישתו, לא ניתן לכפות הסדרי קשר בין המערערים לקטינים תוך התעלמות מהסכסוך הקשה והמדמם בין הצדדים; לאור גילם של הקטינים, משמעות קיום קשר בינם לבין המערערים היא חשיפתם לקונפליקט הקשה בין המערערים למשיבים, מה שלבטח אינו עולה בקנה אחד עם טובתם; בכפיית הקשר, חרף ההתנגדות הנחרצת של המשיבים, יהא כדי להעצים את היריבות המרה בין הצדדים באופן שלא ישרת את טובת הקטינים.
4. המערערים לא השלימו עם פסק דינו של בית משפט קמא והגישו את הערעור שלפנינו.
....
7. א. מבחינה דיונית ,תקנה 258כא1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר תוקנה ביום 12.11.07, העניקה בידי הסבים והסבתות כלי דיוני באמצעותו יכולים הם להגיש בקשה בעניין קביעת דרכי קשר בינם לבין נכדיהם – הגשת בקשה לישוב סכסוך בינם לבין הוריו של הקטין לפי ס' 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות").
ב. מבחינה מהותית, ראה המחוקק לנכון לקבוע הסדר חקיקתי, מהותי ומפורש, בנוגע לעצם הזכות לקשר זה במקרים בהם ההורים בחיים (הסדר של הורים שכולים היה קיים מימים ימימה בס' 28א' לחוק הכשרות), בסעיף 28ב לחוק הכשרות: "בית משפט רשאי, אם ראה שהדבר הוא לטובת הקטין, להחליט בבקשת הורי הוריו בעניין הקשר בינם ובין הקטין".
הזכות המהותית נקבעה, אפוא, בחקיקה והדרך הדיונית בחקיקת המשנה - "אם ראה (בית המשפט) שהדבר הוא לטובת הקטין".
....
התוצאה
32. התוצאה היא שפסק הדין מיום 16.6.2019 לא ישונה. עם כל הצער שבדבר, התביעה לקביעת הסדרי שהות של הקטינים עם התובעים נדחית.
33. לעניין הוצאות ההליך – בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי לא בוטלו ההוצאות שנפסקו בפסק הדין מיום 16.6.2019 או בהחלטת הביניים בעניין חו"ד המומחה, וטענת התובעים בעניין זה שגויה. מובהר שאלה לא בוטלו והנתבעים אינם חייבים בהשבת הסכומים שנפסקו לזכותם. לאור ההוצאות שנפסקו עד כה, ובהינתן שהתובעים הם ששילמו את שכרה של ד"ר רוזן צבי, ומשעה שהתובעים לא עמדו על ניהול ההליך לאחר קבלת דיווח ד"ר רוזן-צבי - אין צו להוצאות נוספות.
..."
תמ"ש 59143-07-18, בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו, ניתן ביום 23/08/2020