מפסק הדין: "...
סוגיות הנוגעות לתקופת עבודת התובע וסיומה הן הדורשות הכרעה בהליך זה.
רקע נדרש
1. התובע עבד במעבדה המשתייכת לנתבעת (תחילה כעובד מעבדה ולאחר מכן כאחראי/מנהל (MANAGER) ...
7. התובע קיבל מכתב פיטורין נושא תאריך 8.9.14 שהודיעו על סיום העבודה במועד הנ"ל. לדבריו, שלא נסתרו, קיבל אותו ביום 14.9.14. לדבריו ניסה לדבר עם מנהל הנתבעת על כך אך סורב.
8. בעת סיום עבודתו היה התובע בן 61.
....
המחלוקות
12. אשר לנסיבות סיום העבודה- טוען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורין המתייחסים לכלל תקופת העבודה, כי תשלום הבינים נעשה כנגד חובות פנסיה חגים וכיו"ב ולא כנגד חוב פיצויים, כי פיטוריו נעשו תוך אפלייתו מטעמי גיל תוך שצעירים יותר הושארו בעבודה. עוד טוען כי לא התנהל הליך שימוע כנדרש – בגין אלה זכאי לדבריו לפיצוי. הנתבעת טוענת כי נערך שימוע והובהר לתובע טעם הפיטורין- הוראה של קופ"ח לסגור חלק מהסניפים בהם מתבצעות בדיקות מעבדה, כי הוא פוטר משיקולים מקצועיים על רקע האמור ולא בשל אפלייתו בשל גילו (הוא אף התקבל לעבודה בגיל מבוגר יחסית), כי יש לחשב הפיצויים לפי תקופת העבודה אצלה בלבד שכן מרכז השלום שילם לתובע פיצויי פיטורין. בקשר לסיום העבודה נתבעים גם פיצויי הלנה וכן דמי הודעה מוקדמת.
13. עוד חלוקים הצדדים בשאלת זכאותו של התובע להפרשי שכר בגין ש"נ בתקופה שבה היה עובד עד השעה 16.00; זכאות להפרשים בגין הבראה, פדיון חופשה, חגים , ופיצוי בגין תלושי שכר "כוזבים", ובשל אי מסירת הודעה על תנאי עבודה.
דיון והכרעה
14. הואיל ועיקר מניינו ובניינו של הליך זה נוגע לנסיבות סיום העבודה , ידונו ראשית לכל הטענות בענין זה והרכיבים הנתבעים בקשר לכך. לאחר מכן ידונו שאר רכיבי התביעה.
....
הודעה מוקדמת
21. לטענת התובע קיבל את מכתב הפיטורין ביום 14.9.14 (אף שנושא תאריך ה8 באותו חודש). בתצהירי הנתבעת אין כל התיחסות לכך ומשכך מתקבלת טענה זו. התובע היה זכאי להודעה מוקדמת בת חודש ימים ובפועל קיבל הודעה קצרה מכך. התובע חישב הזכאות לשווי תמורת הודעה מוקדמת שלא ניתנה לו בסך 3,236 ₪, והחישוב לא נסתר. משכך תשלם הנתבעת לתובע סך זה.
פיצוי בשל אפליה מטעמי גיל
22. לטענת התובע הוא פוטר בשל גילו המבוגר ותוך העדפת צעירים ממנו שהמשיכו לעבוד ועל כן טען כי הוא זכאי לפיצוי מכח חוק שויון הזדמנויות בעבודה , התשמ"ח-1988. (להלן: חוק שוויון הזדמנויות)
23. הנתבעת טענה כי פיטורי התובע נעשו מחמת שינוי מהותי שחל בהתנהלותה של קופ"ח אשר צמצמה את מספר הסניפים בהם התנהלו מעבדות והפכה את הסניף בבית חנינא לנקודה לאיסוף דמים בלבד. בשל כך נצרכו פחות עובדים. יצוין כי הדבר עולה גם מנוסח מכתב הפיטורין והתובע לא חלק על הטענה כי הצורך בצמצומים במספר העובדים נבע מכך.
24. בהתאם לסעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות הנטל להוכיח העדר אפליה מועבר לכתפיו של המעסיק כלל שהוכיח העובד כי לא נפל פגם בהתנהלותו.
25. אין חולק כי לא נפל פגם בהתנהלותו של התובע ומשכך הנטל להוכחת העדר אפליה רובץ לפתחה של הנתבעת.
26. מקובלות עלינו טענות התובע לפיה המנעות הנתבעת מהבאת עדים רלבנטיים ובכלל זה מר דעאנה- מנהל המעבדות שהוא שבחר בפיטורי התובע, כדי להצביע על הטעמים המקצועיים בגינם הועדפו פיטורי התובע (וכן עוד שנים מתוך 5 העובדים שפוטרו בשל הצמצומים דלעיל, ושהיו בגיל מבוגר יחסית)- עומדת לה לרועץ. כמו כן איננו מקבלים את הטענה לפיה פוטר התובע בשל כך שלא היתה לו הכשרה ספציפית נדרשת –טענה שהועלתה לראשונה בעדותו של הנציג המשפטי והיא בגדר עדות כבושה שאין לקבלה (דבר מכל אלה לא הוזכר לא בכתב ההגנה ולא בתצהיר הנציג הנ"ל).
27. למרות האמור לא שוכנענו כי התובע פוטר בשל גילו. ....
28. לא למותר לציין כי בתצהירו התעלם התובע לחלוטין מכל טענה בענין אפלייתו, מכאן יש להניח כי גם הוא עצמו הבין שלא על רקע גילו דווקא פוטר. למעשה די היה בכך כדי לדחות התביעה ברכיב זה.
פגמים בהליך הפיטורין
30. לטענת התובע פוטר עם קבלת מכתב הפיטורין ללא שנערך לו שמוע עובר לכך וללא שניתנה לו האפשרות להביע טיעוניו. בתצהיריהם לא התייחסו כלל עדי הנתבעת לטענה זו. טענה כבושה שהועלתה לראשונה בח"נ היתה כי התובע זומן לשימוע בעל פה , אך סרב לכך והתעקש להפגש רק עם מנהל הנתבעת (ע' 13). עדות זו לא היתה מהימנה ואף העובדה שזימון לשימוע לא אוזכר במכתב הפיטורין עצמה מחזקת המסקנה כי לא היו דברים מעולם.
31. אם כן העדפנו את גרסת התובע לפיה לא נערך לו שימוע אלא הוא קיבל הודעה על פיטוריו ללא כל הליך מקדים. יותר מכך , האמנו לתובע כי הוא ניסה ביזמתו לדבר עם מנהל הנתבעת פעמים חוזרות וסורב.
32. עצם ההמנעות מעריכת שימוע מהווה פגם חמור, ואולם בנסיבות דכאן מדובר בפגם משמעותי ביותר. עסקינן במי שהיה אז בן 61 שנה. שוק העבודה לאדם בגיל זה אינו מסביר פנים. למעשה היה מצופה כי בין שיקולי הנתבעת בבחירת העובדים שיפוטרו, ילקח בחשבון גם שיקול ההשלכה שיש לפיטורין על עובד זה או אחר. הנתבעת למעשה מאשרת כי שיקול כגון זה כלל לא היווה בסיס להחלטתה. ואולם מעבר לכך- לו היה נערך שימוע כדין , הרי שהיתה ניתנת לתובע ההזדמנות להסביר את ההשלכות החמורות שיש לפיטוריו בגילו, באופן שיכול היה לשכנע את הנתבעת שלא לפטרו או לנקוט באמצעי קיצוני פחות מבחינתו. בנסיבות אלה העדרו של שימוע גרם נזק אמתי לתובע בכל הנוגע ליכולת להשפיע על ההחלטה על פיטורין.
33. העדרו של הליך שימוע בענייננו היה איפוא לא רק בגדר פגם פרוצדורלי, אלא בגדר פגם מהותי שהיו לו השלכות הרות גורל על התובע. בנסיבות אלה תשלם הנתבעת לתובע, שעבד אצלה במשך 15.5 שנים ופוטר ללא שנשמע כלאחר יד ולמרות מודעות הנתבעת לגילו ומשמעותיו, פיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורין ובכלל זה בהעדר שימוע, בסך של 16,000 ₪.
....
העולה מן המקובץ
הנתבעת תשלם לתובע הסכומים הבאים:
פיצויי פיטורין (יתרה) בסך של 34,708 ₪.
תמורת הודעה מוקדמת בסך של 3,236 ₪
פיצוי בגין הליך פיטורין שלא כדין בסך של 16,000 ₪.
הפרשים בגין עבודה בחג בסך של 753 ₪.
בגין שעות נוספות סך של 10,483 ₪
פדיון חופשה בסך 13,769 ₪.
פיצוי בגין תלושי שכר פגומים בסך 1,000 ₪.
פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך של 2,000 ₪.
....
כמו כן תשא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 7500 ₪...."
סע"ש 18419-09-17, בית הדין האזורי לעבודה ירושלים, ניתן ביום 15/07/2020