מפסק דין : "...

1.               בקשה לאישור הסכם פשרה במסגרת תביעה ייצוגית שהגישה התובעת הייצוגית (שתכונה להלן: "התובעת") בשם קבוצת התובעים נגד הנתבעת (להלן: "העירייה"). 

....

 

3.       התובעת ביקשה להגיש את התביעה בשמה של הקבוצה הכוללת את כל מי שנדרש לשלם לעירייה קנסות חניה ונדרש לשלם גם הוצאות גבייה או הוצאות פעולה בגין אמצעי אכיפה שהופעלו מכוח פקודת המסים גבייה בסכומים הגבוהים מההוצאות הישירות שהיו כרוכות בהפעלת אמצעי האכיפה, או כאשר היה יחס לא מידתי או בלתי סביר בין גובה ההוצאות לבין גובה החוב המקורי.

 

...

עילת התביעה בגינה אושרה הבקשה היא גבייה שלא כדין של הוצאות שהוצאו בנקיטת אמצעי אכיפה בתקופת התביעה, והסעדים היו סעדים של השבה לחברי הקבוצה של הוצאות שנגבו בגין נקיטת אמצעי אכיפה מעבר לעלות הישירה של העירייה בקשר עם הוצאות אלה.

 

5.       ביום 1.9.2019 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 2748/15 מי אביבים בע"מ נ' ליבוביץ (להלן: "עניין ליבוביץ"). פסק הדין עסק בתובענות ייצוגיות בעילות דומות לעילה נושא התביעה דנן, ונדונו בו אמצעי האכיפה המתייחסים למשלוח דרישות תשלום בדואר רגיל ובדואר רשום שהוגשו נגד חברת מי אביבים ונגד עיריית תל אביב.

 

בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ליבוביץ נקבע בין היתר כי רשות מקומית המבצעת גבייה על פי תקנות המסים, רשאית לגבות רק את ההוצאות הישירות כמשמעותן בתקנות המסים. כן נקבע כי במסגרת זו ניתן לכלול את שכר העובדים שעסקו בביצוע הפעולה אף אם מדובר בעובדים של חברת גבייה. עוד קבע בית המשפט כי ספק אם המחוקק התכוון לכך שהעירייה תבצע חישוב הוצאה קונקרטי לכל פעולה ופעולה וכל חוב וחוב, וכי מן הראוי כי המחוקק יבהיר נקודה זו.

 

כן נפסק כי כאשר לא ניתן לקבוע במדויק מהן ההוצאות הישירות, ניתן לקבוע אותן על דרך הממוצע. בית המשפט העליון המליץ לצדדים באותו עניין להגיע לפשרה ברוח הקביעות שלעיל.

 

6.       לאחר שניתן פסק הדין בעניין ליבוביץ ולאור המלצתו של בית משפט זה ודיונים שהתקיימו בהליך הנוכחי, באו הצדדים בדברים ביניהם והגיעו להסכמות שהם מבקשים בבקשה הנוכחית כי בית המשפט יאשר אותן.

 

....

22.     באשר לגמול ולשכר הטרחה לתובעת ולבאי-כוחה – ההליך דנן היה ממושך והושקעו בו משאבים לא מבוטלים. בכלל זה – בקשת האישור נדונה לגופה וניתנה בה החלטה, הוגשו תצהירי עדות ראשית והתובעת הצטיידה בחוות-דעת מומחה מטעמה. מעבר לכך, הצדדים אף ניהלו מגעי פשרה ממושכים.

 

עוד יש לציין כי הסכום שהצדדים הסכימו לגביו כשכר-טרחה וגמול, לא יבוא על חשבון סכום ההשבה לחברי הקבוצה כפי שהוא פורט לעיל. לכן, אני קובעת כי התובעת תזכה בגמול בסכום של 15,000 ₪ ובאי כוחה בשכר טרחה בסכום של 40,000 ₪. סכום זה כולל את עלות חוות-דעת המומחה מטעם התובעת (שעמד על סך של 14,040 ₪) שהתובעת נדרשת לטענתה להשיב לקרן לסיוע במימון תביעות ייצוגיות.

 

23.     סכום הגמול ישולם תוך 30 יום מהיום ובכפוף לכך שהתובעת תציג לב"כ התובעת אישור על השבת עלות חוות-דעת המומחה לקרן לסיוע במימון תביעות ייצוגיות.

 

מתוך שכר-טרחת עורכי הדין ישולם סכום של 20,000 ₪ תוך 30 יום מהיום. יתרת הסכום תשולם לאחר שיוצג לב"כ התובעת הדו"ח בדבר רכישת המחשבים לילדים במצוקה, בהתאם לאמור בס' 7.1 להסכם הפשרה המתוקן...."

 

 

ת"צ 17506-08-14 , בית משפט מחוזי בתל אביב, ניתן ביום 07/07/2020