מפסק הדין: "...
לפני תביעה שעניינה נזקים נטענים ע"י התובעים שאירעו במהלך חופשת שיט בה שהו ואשר הוזמנה אצל הנתבעת.
התובעים טענו כי במהלך החופשה התגלתה בחדרם תקלה במערכת הביוב אשר נמשכה עד לסיום החופשה וגרמה להם לעוגמת נפש משמעותית ולהפסד כספי. לדברי התובעים, החלו בשיט ביום 1.12.19 וביום 6.12.19 לאחר שחזרו לחדרם מסיור רגלי, גילו כי קיימת תקלה במערכת הביוב אשר מטופלת ע"י נציגי האוניה. לאחר הטיפול בתקלה הסתבר לתובעים כי נותר בחדרם ריח רע הנובע ממערכת הביוב אשר לא הסתיים וגרם לתובעת לזרוק ביגוד רב שהביאה עימה. בקשת התובע להחלפת חדר נענתה ע"י אנשי הצוות בשלילה עקב חוסר אפשרות להיענות לה לדבריו והטיול כולו הפך עבור התובעים לסיוט מתמשך. תלונותיהם הרבות לא נענו ובשלב מסוים, לאחר תלונה נוספת ביום 10.12.20 אף התייצב בחדרם מנהל האחזקה אשר הודה לפניהם כי לא ניתן לטפל בתקלה כלל. לטענתם נאלצו לישון במהלך יתרת הטיול בחלונות פתוחים אשר הביאו את התובעת לחלות בדלקת ריאות לאחר שובה לארץ. לטענת התובעת במהלך אירוע קוקטייל אף נגרם נזק לשמלה שלבשה עקב שפיכת יין עליה ע"י מלצר ואף שנציגי האוניה הציעו לפעול לניקוי יבש של השמלה סירבה היא להצעתם.
...
דיון ומסקנות-
עדותם של התובעים אודות חוסר שביעות רצונם והחוויות שחוו במהלך השיט לא נסתרו ע"י נציגות הנתבעת. העדויות ביחס לתלונות התובעים אשר הוצגו אינן מוציאות מכלל אפשרות כי התקלה עליה מלינים התובעים אכן התקיימה ואיני מוציאה מכלל אפשרות תיעוד חסר של הנתבעת.
עם זאת, נזקיהם הממוניים של התובעים לא הוכחו ולו בראשית ראיה. התובעת לא טרחה לציין מהם הפריטים אשר לטענתה הושלכו; מה היתה עלותם ומדוע לא ניתן היה להקטין את הנזק הנטען בכיבוס הבגדים ע"י הנתבעת כפי שציינו נציגות הנתבעת בדיון. משכך, נזקים אלה לא הוכחו כלל.
כפי שכבר פסקו ביהמ"ש לא אחת, ראש נזק של עוגמת נפש הינו קשה לכימות. תחושת החמצה ועוגמת נפש הינה סובייקטיבית ומקום בו מטייל אחד חש כי איבד את כל חדוות הטיול והוא סר וזועף, יכול מטייל אחר לקבל דברים בקלות ובהבנה ולמזער את תחושת חוסר הנוחות שנגרמה לו.
וכך קבע ביהמ"ש בדונו בסוגיית פיצוי בגין נזקים לא ממוניים במסגרת תא (ת"א) 1286/08 אביגזר מאיר ואח' נ. כספי הפלגות קרוז בע"מ ()-
"פסיקת נזק לא ממוני נתונה לשיקול דעת בית המשפט, ויתכן ששוני זה, מסביר את הגישה המצמצמת של בתי המשפט בפסיקת הפיצוי בגין נזק לא ממוני, (ע"א 3437/93 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר [1998]
...
כאמור, לא נקבעו בהוראת סעיף 13 עקרונות לאורם יקבע בית המשפט את שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני, והדבר הושאר לשיקול דעתו. דומני כי נכון יהיה שבית המשפט ישקול, בפסיקת פיצויים אלה, את הפרמטרים הבאים:
בראש וראשונה, יש ליתן את הדעת לתכלית ההתקשרות. לעניין זה יש להבחין בין חוזים שמטרתם היא עסקית, לבין חוזי הנאה. בראשונים, עוצמת הפגיעה שאינה ממונית, דרך כלל, אינה רבה, בהבדל מעוצמת הפגיעה בגין ראש נזק זה בחוזי ההנאה. בהקשר זה סבורים "שלו – הדר "דיני התרופות", בעמ' 303, כי:
....
בסופו של יום, אין לי אלא לאמוד על פי שיקול דעתי את היקף הפגיעה בתובעים בהתאם לפרמטרים השונים שיש בהם כדי לסייע להערכת גובה הנזק הבלתי ממוני. כאמור לעיל, לדידי יש גם לתת משקל לעובדה כי נזק בגין עוגמת נפש הינו אינדיבידואלי ביחס לעוצמת הפגיעה ולפיכך נכון לשום אל לב לנתונים האובייקטיבים המגלמים את השוני בין המובטח והרצוי ובין הקיים והמצוי.
בנוסף, לא פעלו התובעים להקטנת נזקם ולא מצאו להתלונן אצל הנתבעת על הקשיים אותם הם חווים מול נציגי האוניה. הדבר מתעצם לאור העובדה כי המדובר בתקלה אשר לפי עדותם של התובעים עצמם נמשכה לאורך ימים מספר. הדעת נותנת כי במקרה כאמור, היה על התובעים לפנות למי שרכשו ממנו את השירות על מנת לאפשר לו לפעול מול נציגי האוניה על מנת לשפר את מצבם של התובעים.
.....
כאמור לעיל, היקף פיצוי בגין עוגמת נפש מבוסס על הערכה ואומדן ולפיכך אני אומדת את גובה הפיצוי הראוי בסך של 1,000 ₪.
לפיכך תשלם הנתבעת לתובעים סך של 1,000 ₪ בצירוף אגרה והוצאות משפט בסך 400 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.
...."
ת"ק 2967-02-20, בית משפט לתביעות קטנות ברמלה, ניתן ביום 30/07/2020.