מפסק הדין: "....
1. לפניי תביעה כספית על סך 10,452 ₪ לתשלום פיצויים בגין עגמת נפש שחוותה התובעת ששהתה עם בעלה בבית המלון דיוויד אינטרקונטיננטל תל אביב, המופעל על ידי הנתבעת (להלן: "המלון"), עת חשה מושפלת כאשר הקיפו אותה אנשי הביטחון של המלון, ועיני אורחי המלון ששהו אותה עת בבריכה נשואות אליה, והכל בשל שקית גרעינים שהוכנסה לשטח הבריכה בניגוד לנוהלים.
טענות הצדדים
2. בכתב התביעה הועלו הטענות הבאות:
א. התובעת ובעלה הגיעו להתארח במלון ליום ספא שקיבלו במתנה לחגיגת יום הולדתו ה- 60 של הבעל. בעת הבילוי בבריכת המלון ניגש אליהם איש בטחון ושאל מהיכן נרכשו הגרעינים שהם מפצחים. התובעת השיבה כי לא נרכשו במלון, וכי הביאו אותם מהבית. הלה ביקש כי יסגרו את השקית, לפי נוהלי המלון.
ב. התובעת ובעלה לא התנגדו לבקשתו, ומיד סגרו את השקית. בעודם משוחחים, הגיע איש בטחון נוסף בשם אוהד (להלן: "הקב"ט אוהד"), וביקש שיוציאו את השקית עם הגרעינים משטח הבריכה לחדרם במלון. התובעת השיבה כי אינם נופשים במלון, והגיעו ליום ספא, ואז ביקש שיוציאו את השקית ללוקר, והיא השיבה שאין להם לוקר, וביקשה ממנו שלא ידבר אליה בטון לא נעים, מאחר שהיא מבינה גם כשמדברים אליה בצורה מנומסת.
דיון והכרעה
9. לאחר שמיעת העדויות, שקילת טענות הצדדים ובחינת כתבי הטענות על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
10. כמצוות הוראת 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.
11. בפתח הדברים אציין כי למקרא כתבי הטענות ניתן היה להתרשם, לכאורה, כי נוצרה סיטואציה לא נעימה בשטח הבריכה, עת התובעת והקב"ט אוהד התנהלו בצורה בלתי מכובדת זה כלפי זה, אלא שלאחר שמיעת העדויות הגעתי למסקנה כי גרסת התביעה הוכחה כדבעי ואילו גרסת ההגנה קרסה כלא הייתה, ועל כן, דין התביעה להתקבל בחלקה. אסביר את טעמיי.
א. אני נותנת אמון מלא בעדות התובעת שלא נסתרה והותירה רושם מהימן.
על כן, אני קובעת כממצא עובדתי שהתובעת לא הבחינה בשילוט המורה שאסור להכניס אוכל לשטח הבריכה; הפסיקה לפצח גרעינים מיד כאשר התבקשה לעשות כן על ידי הקב"ט הראשון (שזהותו לא הובררה, ולא הובט לעדות); ביקשה להכניס את השקית לתיקה האישי מיד כשהתבקשה; אלא שאז ניגש אליה הקב"ט אוהד ודיבר אליה בצורה בלתי מכבדת ולא הסתפק בהכנסת שקית הגרעינים לתיקה האישי, אלא דרש לקחת ממנה את השקית; ואף הזעיק לשטח הבריכה אנשי ביטחון נוספים והזהיר כי יזמין ניידת משטרה למקום.
התרשמתי כי התובעת חוותה עגמת נפש רבה נוכח התנהלות הקב"ט אוהד, הן בשל האופן האגרסיבי שבו דיבר אליה, הן מאחר שהזעיק אנשי ביטחון נוספים לשטח הבריכה, והן כאשר הזהיר כי יזמין ניידת משטרה, וכל זאת ללא צורך, וכאשר יתר אורחי המלון השוהים בבריכה רואים את ההתרחשות המביכה.
התנהלות זו מצד הקב"ט אוהד הייתה כה פוגענית עד שהתובעת בחרה לעזוב את המלון מיד בסמוך, יחד עם בעלה, בטרם סיום חגיגת יום ההולדת.
ב. הקב"טית סיון העידה כי לא היו קליפות בשטח הבריכה כאשר הוזעקה למקום על ידי הקב"ט אוהד, ועדות זו סותרת קוטבית את הגרסה שהובאה בכתב ההגנה כאילו התובעת "התנהגה בצורה ברברית וירקה את קליפות הגרעינים על הרצפה ברחבת הבריכה".
מצער כי הנתבעת, בניסיון להדוף את התביעה, בחרה להעלות בכתב ההגנה טענות שהיא יודעת שאין בהן אמת, ולייחס לתובעת אמירות בלשון משתלחת, בניסיון להשחיר את פניה, וללא כל ביסוס.
אופן התנהלות זה מצד הנתבעת משליך, מטבע הדברים, גם על המשקל (הנמוך) שניתן לייחס ליתר הטענות העובדתיות שהועלו בכתב ההגנה, אשר ממילא לא הוכחו כדבעי, עת בחרה הנתבעת שלא להביא לעדות את העדים הרלוונטיים.
ג. הנתבעת בחרה שלא להביא לעדות את הקב"ט הראשון אשר שוחח עם התובעת ובעלה בשטח הבריכה, שזהותו אף לא הובררה.
עניין זה פועל לחובת הנתבעת, בהתאם להלכה הפסוקה.
ד. הנתבעת בחרה שלא להביא לעדות גם את הקב"ט אוהד, אשר התנהל בצורה מבישה כלפי התובעת, עת דיבר אליה בצורה בלתי מכובדת, בנוכחות אורחי המלון ששהו אותה עת בשטח הבריכה, ואף הזעיק במכשיר הקשר אנשי ביטחון נוספים, והזהיר כי יזמין ניידת משטרה, וכל זאת ללא כל צורך.
גם עניין זה פועל לחובת הנתבעת, בהתאם להלכה הפסוקה.
ה. הנתבעת גם בחרה שלא להביא לעדות את הקב"ט שלומי, אשר ליווה את התובעת למנהל המשמרת, ארנון, ומסר לתובעת, לטענתה, כי היה המום מכך שהוזעק לשטח הבריכה בגלל שקית גרעינים, ואף ערך את דוח האירוע שצורף כנספח 2 להגנה.
גם עניין זה פועל לחובת הנתבעת, בהתאם להלכה הפסוקה.
ו. לא ניתן לייחס כל משקל לעדות המנהל שי, אשר לא היה נוכח במועד האירוע, ואין הוא יכול להעיד דבר מידיעתו אישית.
ז. גם משקלו של דוח האירוע שצורף כנספח 2 להגנה נמוך, הן מאחר שהקב"ט שלומי אשר ערך את הדוח לא הובא לעדות, והן מאחר שהדוח לא נערך בזמן אמת, אלא רק לאחר שהוגשה התביעה.
ח. מעיון בדוח האירוע שצורף כנספח 2 לכתב ההגנה עולה כי האירוע נרשם ביומן האירועים של המלון בחודש ספטמבר (דהיינו- בזמן אמת) ואולם, יומן האירועים גם הוא לא הוגש על ידי הנתבעת.
עניין זה גם הוא פועל לחובתה, בהתאם להלכה הפסוקה.
12. סוף דבר, התובעת הוכיחה ברמה הדרושה במשפט האזרחי כי חוותה עגמת נפש בשל התנהלות הקב"ט אוהד, אשר בחר לנקוט כלפיה בלשון משתלחת, הזמין במכשיר הקשר אנשי ביטחון נוספים לשטח הבריכה, והזהיר כי יזמין ניידת משטרה, וכל זאת ללא כל צורך, ובאופן שגרם לתובעת מבוכה אל מול אורחי המלון ששהו אותה עת בבריכה. התובעת ובעלה חשו אי נוחות כה רבה, עד שבחרו לעזוב את המלון באופן מידי.
מצער כי הנתבעת, במקום ליטול אחריות על התנהלותו המבישה של הקב"ט אוהד, בחרה להמשיך ולהטיל דופי בתובעת, ללא כל בסיס, ולמעשה גרמה לתובעת לעגמת נפש בפעם השנייה, לאחר עגמת הנפש הראשונה שחוותה בבית המלון, עת נאלצה התובעת להתמודד בבית המשפט מול הטענות שהועלו כלפיה בכתב ההגנה.
ט. בהתאם להלכה הפסוקה, הפיצוי בגין עגמת נפש אינו טעון הוכחה של ממש, ובית המשפט יכול להסיקו מהנסיבות ולפסוק לפי שיקול דעתו.
י. במקרה שלפניי, מאחר שהוכח כי לתובעת נגרמה עגמת נפש במידה גבוהה באופן יחסי, כמתואר בהרחבה לעיל, וגם בשים לב לכך שהתובעת לא נהגה בהתאם לנוהלי המלון והכניסה אוכל לשטח הבריכה, הגם שלא הבחינה בשילוט, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 3,000 ₪ המהווה פיצוי הולם, הוגן וראוי בנסיבות העניין...."
ת"ק 36401-09-21 - בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב, ניתן ביום 17/12/2021